הסיכונים  הקיימים בחשיפה לאלומת לייזר

הסיכונים העיקריים הקיימים בחשיפה לאלומת לייזר מתבטאים בסיכונים תרמיים, דהיינו כוויה. כאשר אלומת לייזר פוגעת ברקמה, האנרגיה האלקטרומגנטית שלה הופכת לאנרגיה תרמית, המחממת את הרקמה ועלולה לגרום נזק תרמי (כוויה) ניכר.
דרגת הכוויה בנקודת המגע של אלומת הלייזר היא פונקציה של צפיפות ההספק שבאלומת הלייזר. איברי הגוף החשופים לפגיעה אפשרית של קרינת הלייזר הם: העור והעיניים.

כאשר אלומת לייזר פוגעת בעור, ערך צפיפות ההספק הפועל על העור הוא זה המצוי באלומת הלייזר עצמה.  בקירוב ניתן לקבוע שלייזר בתפוקה של 500mW ומעלה (המוגדר בדרגת הסיכון 4) מסוגל לגרום כוויה בעור.

כאשר אלומת לייזר, בתחום הנראה או האינפרא אדום הקרוב, פוגעת בעין היא מסתייעת במערך העדשות של העין להתמקד לקוטר של כ- 20µm  על הרשתית.
קוטר זעיר שכזה מכפיל את צפיפות ההספק בנקודת המגע עם הרשתית עד פי 100,000 מצפיפות ההספק המקורית של אלומת הלייזר.

בתנאים אלה, כוויה ברשתית יכולה להיווצר ע"י אלומת לייזר בעל תפוקה של 5mW  (המוגדר
בדרגת הסיכון 3B) ומעלה.  יתירה מזו, הסתכלות ישירה על אלומת הלייזר גורמת לכך שאלומת הלייזר מתמקדת על נקודת הראייה המרכזית של הרשתית באופן הגורם נזק ניכר למנגנון הראייה. בקירוב ניתן לומר, שאלומת לייזר בעוצמה של 100mW  הפוגעת במרכז הראיה מסוגלת לגרום לעיוורון מוחלט.

לסיכום, ניתן לומר שכושר הראיה יכול להינזק ב"קלות בלתי נסבלת" מאלומת לייזר, והאמצעי המוכח ביותר לשמור על ראיה תקינה של העובדים עם קרינת לייזר הוא להשתמש במשקפי מגן מתאימים.